כבר חמש שנים שמתקיימים בישראל באופן קבוע מופעי סטנדאפ באנגלית. רצינו להפוך את תל אביב למוקד סטנדאפ באנגלית בדיוק כמו אמסטרדם, ברלין ופריז. כשאני כותב רצינו אני מתכוון לשחר חסון, בנג'י לאוויט, יוחאי ספונדר, דדו מילמן, ליעמי לורנס, ליעוז שם טוב, לעבדכם הנאמן ולעוד כמה סטנדאפיסטים עם אמונה בלב ומורפיקס באייפון.
התחלנו את המסע במייקס פלייס על הטיילת, אחר כך עברנו לג'סיקה (הבאר ליד) ובמקביל קמו ערבי סטנדאפ נוספים באנגלית. לאט לאט קומיקאים ישראלים ועולים נוספים הצטרפו אלינו וכיום אפשר ליהנות בתל אביב פעמיים-שלוש בשבוע מערב מסטנדאפ בשפתו של שייקספיר, ברמות שונות של מחיר ובעיקר של אנגלית.
במקביל הפכה ישראל לתחנת חובה בסיבובי ההופעות של הסטנדאפיסטים המובילים בעולם כמו סיינפלד, לואי סי קיי, ג'ים ג'פריס, כריס רוק ואדי איזרד. הוסיפו לזה את הסטנדאפיסטים המצוינים שמגיעים לכאן פעמים  בשנה במסגרת סיבוב ההופעות קומדי פור קובי ואפשר להגיד שהיום ישראל היא דפיניטלי על המפה.

אם אנחנו עושים את זה בארץ כבר כמה שנים, למה לא לנסות להופיע בחו"ל? יו קנואו! כמו גל גדות רק ביותר מצחיק והרבה פחות יפה. אחרי כמה גיחות מוצלחות של כולנו להופעות בחו"ל החלטנו יוחאי ספונדר, שחר חסון ועבדכם שנסמן גם וי על לונדון, וכאן נכנסת ועידת הקומדיה הבינלאומית המתקיימת בכל שנה באנגליה. הועידה מכנסת מפיקים, סוכנים, מנהלי פסטיבלים ובעלי אולמות מרחבי אירופה ומתקיימים בה דיונים ופאנלים העוסקים במצב תעשיית הקומדיה בכלל והסטנדאפ בפרט. בסוף הוועידה מתכנסים כל באי הכנס למופע חשיפה אליו מזמינים מספר קומיקאים וקומיקאיות מרחבי העולם. לאחר ששלחנו קטעים ועברנו את הסינון, שלושתינו הוזמנו להשתתף בכנס. איזה כיף, איזה פחד.

נהנים מהאוקיופיישן
המסע שלנו ללונדון כמעט שנגמר עוד לפני שהתחיל, בגלל קושי בהבנת השפה בשדה התעופה הית'רו כשהגענו לשוטר הגבול סיפרנו שסיבת ההגעה שלנו ללונדון היא שאנחנו סטנדאפיסטים מישראל ובאנו לכנס קומדיה. פניו של שוטר הגבול הוארו והוא החל להתלוצץ איתנו. התלוצצנו חזרה בנימוס ישראלי עדין ולא מגולח. הוא זרם וצחק וכשהוא הגיש לנו את הדרכונים הוא בירך אותנו בברכת
"Have fun and enjoy your occupations".
לקח לי כמה שניות להבין שהוא מתכוון למקצוע שלנו ולא לכיבוש. בכך נמנעה תקרית דיפלומטית שהייתה עלולה להסתיים בחדר קר, כפפות לייטקס, והרבה חרטה.

אנגלית קשה שפה
להופיע באנגלית זה קשה, ולהופיע באנגלית בפני אנשים מהתעשייה שחיים קומדיה כבר עשרות שנים זה קשה מאוד, ולכן רצינו לשפשף ולשייף את הקטעים על קהלים שונים לפני שנעלה אותם בכנס. אחרי כמה טלפונים לקולגות בריטים ששמחו לעזור, ארגנו שני ערבי סטנדאפ נוספים באנגלית בהם הופענו לקהלים שונים ומגוונים כדי לקבל קצת פרופורציות וכיוון על הטעם של הקהל המקומי.
כשאתה כותב קטעים ומתרגם אותם לאנגלית, ואז מעלה אותם על הבמה בארץ, הקהל הוא מעין חמין טעים ומרדים. כל המוצרים הנכונים שם בערבוביה מושלמת. קצת ישראלים, קצת תיירים, קצת עולים חדשים וקצת יהודים בפרויקטים של הסוכנות. התמהיל הזה מקשה לקבל תמונה מדויקת על כמה הקטעים באמת מתאימים לחו"ל ולכן היה חשוב לבדוק אותם על קהל רגיל ומגוון של מועדון סטנדאפ. בנוסף, כל נושא הגזענות, המגדריות והפוליטיקלי קורקט הוא אתגר אמיתי שפחות קיים בארץ, אך פגיעה בעקרונות הללו יגרמו לגוי, שלפני שנייה אהב אותך, לשלב ידיים ולהסתכל עליך במבט זעוף כמו של אבא שלך כשהוא צופה בחדשות.

איטס שואטיים
אחרי כמה דומיות שקיבלתי בהופעות המקדימות בקטעים שלא הובנו בגלל מילים לא נכונות והבדלים תרבותיים, הגעתי לערב בועידה מוכן. הפנקס שלי היה כמו אשפת חיצים מלאה בקטעים אישיים ומשויפים על החיים שלי כאבא עצבני, בעל מותש וקמצן שמדמם כסף בניגוד לרצונו. ברקע הדהדו לי ווטסאפי השבר של אישתי האהובה שנותרה בחג בארץ עם שלושה בנים ללא מסגרות, ללא עזרה מההורים (בחו"ל) וללא חיצי הרדמה חוקיים. נתתי נשיקה לתמונה שלה באייפון, ואחרי ששמעתי את המילים
"From Israel please welcome Yossi Tarablus"
עליתי לבמה והכל הקליקיישן.

במשך שבע הדקות שהוקצבו לי (ועוד שתי דקות שמשכתי כי אני ישראלי וצריך לנקום על המנדט) הקהל צחק… מאוד. הקטעים האישיים שעוסקים בסטטוס שלי בחיים ובאבחנות שלי דיברו לכולם ומצאו את המכנה המשותף אליו כה פיללתי. ירדתי מהבמה בתחושת הקלה. לא רק שלא עשיתי מעצמי צחוק, אלא הכל עבד טוב ולא עשיתי בושות למדינה. כנראה.

אין קיצורים
בסטנדאפ אין קיצורי דרך. לוקח לכל אמן לפחות עשור לפתח את הקול היחודי שלו ואת הזהות על הבמה. הזהות הזו גם מתפתחת עם השנים וככל שאתה נכנס יותר עמוק לחיים שלך ולמקומות שמתסכלים אותך, כך הסטנדאפ שלך יותר יחודי, יותר אמיתי ויותר מצחיק. התקווה שלך היא שהקהל גם ירצה לצאת איתך למסע האישי הזה ובדרך יזדהה ויתגלגל מצחוק. כנראה שזה לא משנה מאיזו מדינה באת ומה הדת שלך, קומדיה היא קומדיה ומה שמצחיק בדרך כלל, מצחיק גם עם מבטא של מוכר קוסמטיקה מים המלח בקניון. עכשיו הועידה מאחורינו ורק נותר הקטע הקל של לכבוש את שאר העולם. יאללה, נתראה בדיוטי.

חזרתי מהופעה לסוכני רימקס בקרית גת. בסוף ההופעה ניגש אלי אחד מהסוכנים ואמר לי ״תודה שבאת לקרית גת״. זה ריגש אותי בהתחלה ואחרי כמה דקות זה גרם לי להתעצבן. למה שלא אגיע לקרית גת? זו לא מדינה אחרת. זו נסיעה של 48 דקות ברכבת. המדינה שלנו קטנה מדי בשביל שתהיה כאן פריפריה מנותקת. לכל אחד מגיע לצחוק ולהרגיש מחובר גם אם הוא לא גר בין גדרה לחדרה. עיצבן אותי. אה, והיה ממש קר!
​